למה רוב מזגני החדרים הורסים את עצמם (ואיך תיקנו את שלנו)
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, ולחות גבוהה. זו בעצם “חדר עינויים” עבור רכיבי החימום. רוב המזגנים פשוט לא מסוגלים לעמוד בתנאים האלה – הם נקודים, נשרפים, ובסופו של דבר נזרקים לאתרי אשפה.
רצינו ליצור מכשיר שיוכל לעמוד בתנאים האלה. לכן התמקדנו בשני הדברים שבדרך כלל גורמים להרס המכשירים האלה: האטימה והזכוכית.
המאבק נגד האדים
הבעיה עם הלמפות האינפרא-אדומות האלה היא שכאשר טיפה קטנה של מים קרים פוגעת בצינור החם, זה גורם ל“הלם תרמי“. זו לא מילה מסובכת – זה פשוט אומר שהזכוכית נסדקת. בסופו של דבר, הצינור נשבר או נשרף.
כדי למנוע זאת, הוספנו שכבות אנטי-ערפל ואטמנו את המכשיר היטב. כך, הלחות לא יכולה להגיע לפני השטח החם, והזכוכית נשארת שלמה. אין סדקים, אין הפתעות.
מניעת חדירת מים
מים וחשמל לא יכולים להתערבב. פשוט כך. אם טיפה של מים פוגעת בחיבורים החשמליים, נוצר מצב של קצר חשמלי.
לא הסתפקנו בשימוש בסרט הדבקה – השתמשנו בחומרי אטימה איכותיים ובמעטפות שעומדות בתקנים IP גבוהים (כלומר, המים לא יכולים לחדור פנימה). גם החוטים החשמליים הונחו רחוק מאזור החימום, והם אטומים מפני אדים. העקרון הוא להפריד את החשמל מהאזורים הרטובים.
החלק הקשה: זרימת האוויר
אולי תחשבו, “פשוט סגרו את כל המכשיר בפלסטיק!” אבל יש בעיה – אם סוגרים את המכשיר יותר מדי, הרכיבים האלקטרוניים יישרפו.
זו בעיה של איזון. השתמשנו בחורים שמאפשרים לחום לצאת, אך מונעים את חדירת המים פנימה. זכרו: יש להשאיר מקום סביב המכשיר כדי שהאוויר יוכל לזרום. זה דורש שינוי קטן בעיצוב, אך זה משנה הכל. אין צורך יותר לנחש האם המכשיר ישרוד את החורף. הוא פשוט יעבוד, כי אנחנו נותנים לפיזיקה לעשות את העבודה.